עוד יום |
|
עוד יום, יום בינוני. החופש מתחיל להעיק, אבל המחשבה שעוד מעט הוא נגמר מעיקה עוד יותר.. בא לי לעשות משהו קיצוני, שונה מיוחד! אבל הכל תמיד רק בגדר הדמיון. לנסות הכל כדי להשכיח.. להשכיח צרות, אהבות, ריבים.. דאגות. להשכיח את הבינוניות, השעמום שמוביל אותך למחשבות אינסופיות, וברוב הפעמים, מחשבות שהיית מעדיפה לא לחשוב. כי כשאת חושבת את מבינה, מבינה שאלה שתמכו בך לא תמיד תומכים, ואלה שכיבדו אותך לא תמיד מכבדים אותך ואלה שהיו קרובים אלייך כבר לא ישארו קרובים אלייך. את קמה כל פעם בתמימות וחושבת "אחרי כל זה??? בטוח יהיה בסדר" ואת רואה שחלק מהאנשים סביבך, לא האנשים שפגשת פעם ראשונה, כמה מהאנשים שבילית איתם פרק זמן ארוך לא מתחשבים במה שאת מרגישה. אבל הרגעים האלה גורמים לך להבין שזאת לא את הבעיה, זה הם, ומעכשיו את לומדת להתנהג אליהם בהתאם. שעמום שמוביל למחשבות שמובילות לזיכרונות שמובילים לתסכול. "בא לי לצעוק" משפט שהפך לקלישאה. |
|
|
|
|
;){kind=link}